הסטודיו של אילנה

שירים שהלחנתי ושרתי 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה.

אני בערך בת 9. כל הילדים בשכונה קטנים וגדולים הולכים ברגל מבת ים לתל אביב, כי שמענו שיש אודישן להצגה "בילבי".

טוב, אז לא קראו לזה אודישין, היה לזה שם אחר שאני לא זוכרת. המשמעות אותה משמעות.

אני זוכרת שנכסנו כולנו, ערב רב של גילאים, מוצאים ומינים- כך היינו אז בשכונה, חבורת ילדים מעורבבת הומגנית לגמרי. נוצר מן מעגל שכזה, וכל פעם ילד או ילדה היו נכנסים למרכז המעגל ושרים.

אני שרתי את השיר של שלישית גשר הירקון "בחלון הכי גבוה"- כך, נעמדתי שם ובשיא הטבעיות שרתי.

עמדו שם שני מבוגרים, האחד אמר, לא לא, היא לא יכולה להיות בילבי, והשני אמר כמעט בתחינה, "אבל היא שרה כל כך יפה!" והראשון אמר – לא לא. היא לא מתאימה. והשני שוב התחנן והפור נפל. לא.

 

אחכ' חזרנו שוב ברגל מתל אביב לבת ים והיינו כל כך רעבים, אספנו את כל המטבעות שלנו, ובאיזה קיוסק דרכים קנינו סנדויץ עם ממרח חצילים תוצרת בית, הכי טעים שאכלתי אי פעם, כזה טעים שמאז אני כל הזמן מנסה לשחזר את הטעם. וכך שני חלומות נשזרו זה בזה, חלום השירה, עם הזיכרון של הטעם של הסנדויץ ההוא שהפך להיות לסוג של חלום. חלום גדול וחלום קטן, נכרכו באחת.

 

שנים שעסקתי בחצילים, גידול הילדים, צילום והוראה. חלום השירה המתין בסבלנות. והיה איזה יום שחשבתי, זהו, אני חייבת להוליד את זה. הלחנתי כמה שורות משיר השירים, התקשרתי לדעבול משה, שפתח דלת מרהיבה ונפלאה, ובעזרת חיוכו, הפקתו ועיבודו נולד השיר "מצאוני".

 

אחכ' פגשתי את שני כנר, שגר ממש על ידי. השמעתי לו את "השבעתי אתכן בנות ירושלים"- ובעזרת ההפקה והעיבוד שלו, נולד עוד שיר, דומה ושונה.

 

ואני עדיין חולמת להמשיך לשיר, ובטוחה שאעשה כך.

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

1. "מצאוני השומרים"- מילים שיר השירים, לחן ושירה אילנה בן דור, הפיק עיבד וניגן- משה דעבול

​

 

 

2. "השבעתי אתכן"- 

​

לחן ושירה:אילנה, נגינה ועיבוד שני בן כנר, לירה אורי שפי .