מים שחורים
1.9.1995
הם הושיבו את האישה בתוך סירה קטנה מאוד, שגופה לא יכול היה להיכנס לתוכה.
בלית ברירה, ישבה על קצה החרטום, בתוך אלכסון של עץ, שעשה סימנים בגופה והכאיב לה.
ימים רבים שטו בתוך החושך, מחפשים במוטות ארוכים את אלה שאבדו בתוך המים.
האישה ידעה שבלעדיה לא ימצאו לעולם את גופות האבודים, וכי מנועה היא מלשוב אל ביתה וילדיה.
ימים רבים וכהים עברו, ועייפות גדולה ירדה עליה.
בימים הרבים שטו הגברים מסביבה, מספרים זה לזה בקולות רמים סיפורי גברים, והיא - תרדמה גדולה נפלה עליה, בתוך הלילה שנמשך כבר חודשים.
ובכל זאת, למרות שישנה, לא השתמטה ממשמרתה, והייתה יושבת בקצה חרטום הסירה הקטן, אישה יחידה בתוך משמרת גברים חזקים ואמיצים, מסתכנת בנפילה, גופה מתנדנד בעייפותו הרבה, ופחד הטביעה מאיים עליה.
הגברים ששטו קרוב מאוד אל הסירה שלה לא הבחינו בכך שהיא נוהגת את סירתה ללא כוון, עיניה עצומות, חולמת חלומות אחרים, וכי היא קרובה מאוד ליפול ולטבוע.
אף היא ידעה כי האפשרות שתטבע קרובה מאוד, ובתוך חלומותיה הייתה משכנעת עצמה להתעורר ולשוב אל מראה המים השחורים.
מאום לא עזר.
עיניה היו דבוקות בדבק חלומות, והיא נאלצה להשלים עם מותה הקרב.
שוב ושוב שיחזרה נפילתה.
שוב ושוב ראתה את גופה, כבד מתוך שנתה, מאבד יציבותו ונופל, פניה מוטחות בתוך המים השחורים.
היא בולעת מים...גופה שוקע... עיניה מוצפות אימה, היא נשאבת במהירות אל תוך המצולות השחורות.
גופה המשיך נדנודו, נמשך אל המים וחוזר, משכפל היסוסיה.
מעגלים קטנים וגדולים של סירות שטו סביבה, בתוך חושך סמיך שלא נתן לאנשים לחדור במבטם לתוכו.
לגברים היה הרבה כוח לחכות, והיא נאלצה להמתין להתעייפותם, שלא הגיעה.
הגברים החזקים חיפשו את חבריהם שהיו נועזים כמותם, ושקעו במצולות מתוך הסכמה הדדית של כל האנשים לאובדן שכזה.
כל האנשים ידעו שהדבר בלתי נמנע, כי חייבים הם למים השחורים את פדיון חירותם.
והמים לא חסו. עדים זועפים לאומץ ההתמסרות של הגברים הבשלים, שידעו להבדיל את עצמיותם מעצמם, ולבוא לקראת הוויתור הגדול בשקט וללא תרעומת.
תילי תילים של סיפורי גבורה ואומץ ידעו כל הכפר. אלה שכבר נסעו פעמים מספר במים השחורים, ואלה שהמתינו לזמנם לבוא.
וכך היו משייטים, מחפשים את גופות חבריהם, שבלעו המים, ומספרים זה לזה את סיפור המים והמוות.
היא השלימה עם מותה, יודעת בבטחה כי המחפשים לא ישחררוה לשוב.
היא ידעה בדידותה, ילדיה שכחוה מזמן.
לא נשאר לה בעבור מה להתעורר.
ובדיוק ברגע שהייתה מוכנה למות טביעתה, הבחינה בילדים, נערים ונערות שהיו מהלכים בתוך המים השחורים שהגיעו עד למותניהם בלבד, מוטות בידיהם, ובאים להעירה מתוך חלומותיה הדביקים ולשחררה אל ביתה, אל ילדיה שלה.