המעגל
29.8.1995
הנערה הרגישה שפיה מלא עפר, והיא ירקה אותו בחמת זעם.
מסביבה עמדה חבורה של גברים כהים, מחזיקים מוטות ארוכים של עץ, תוקעים אותם בגופה הצעיר פעם אחר פעם.
הנערה ידעה את גודל אכזריותם ועיקשותם של הגברים המקיפים אותה, ידעה כי כוחם עולה על זה שלה, וכי האנשים הרחוקים לא יבואו להצילה.
היא התחילה לדמיין את מותה, ובקשה שיבוא במהירות ובקלות, שיישא אותה כמו רוח עוטפת שלפעמים הייתה מרגישה בה, כשהייתה שוכבת בין השיחים הרכים לפנות ערב.
לנערה היה דיבור משלה עם הרוח, והם היו קובעים פגישה ידועה היטב, שבה הייתה הנערה משילה את כל בגדיה, שוכבת פרקדן על גבה, ומחכה לרוח.
והרוח תמיד בא.
בתחילה שמעה מרחוק מעין המיה רחוקה, שנשמעה כקריאת שמה, בלשון מעורבלת של רוח, שגילגל את שמה בתוך לשונו, ועטף אותו כמין
הגנה סמויה, מיוחדת במינה, שרוח יודע לעשות לנערות המדברות בשפתו.
ואז, בשניה קצרה, שכל כולה נשימה אחת, היה הרוח מעליה, וחיוך איטי היה מתפשט בעיני הנערה, תמיד בעיניה בלבד, ואחרי החיוך הייתה עוצמת אותן בידיעה ודאית של המפגש, בידיעה וודאית של שיחה ללא מילים, שכל כולה הייתה נגיעות רכות של הרוח בגופה של הנערה.
וזו הייתה דרכו של הרוח, לספר לנערה על פנים אחרות, של אנשים שלא היו בקרבתה של הנערה, וניהלו עמה שיחה עירה וחדה באמצעותו של הרוח.
ובכל מקום בו נגע הרוח, הופיעו מראות חדשים, שהנערה הייתה רואה בעיניה העוורות, שכן מרגע שעצמה אותן, מחכה לדיבור הרוח, הייתה מאבדת את ראייתה הרגילה, ואם הייתה פותחת אותן לפני הסימן, הייתה רואה לפניה נוזל חלבי לבן, הנשפך מן השמים וממסך כל דבר.
ומלבד פעם אחת שניסתה את הדבר, מעולם, מעולם, לא פקחה עיניה, ולהפך.
ככל ששקעה בתוך עוורונה, עיניהם של האנשים הרחוקים היו נעשות שקופות וצלולות יותר, ופיהם היה נפתח ונסגר בשפה שהרוח דיבר בה, והיא הבינה אותה היטב.
ועכשיו, בתוך מעגל המוטות, קראה הנערה אל הרוח שיבוא במהירות, וישא אותה אל האנשים הרחוקים, שעיניהם השקופות והצלולות יכלו להיפער ולהתכווץ לרצונם, והיא בקשה בליבה שיפערו, ויבלעו אותה בתוכם.
אבל הרוח שצפה בנערה השוכבת על בטנה בתוך מעגל המוטות שהלך והתכווץ סביבה, ידע שהפעם תשמע הנערה את דבורו באופן אחר, וכי הפעם, מנוע הוא מלגשת.
ואף הנערה ידעה זאת.
ואז החלו הגברים להלום.
הם הרימו באחת את מוטות העץ העגולים, והיו תוקעים אותם בגופה של הנערה, בכל מקום שנגע בה הרוח, בכל קימור ושקע של חמוקיה הרכים והמלאים.
הנערה קראה שוב אל הרוח.
"מהר מהר, קרא למוות ! "
הרוח לא השיב.
הנערה שידעה כי לא ישיב, כווצה את גופה כדי שיהיה קטן ככל האפשר והתחילה להקשיב.
מרחוק הגיעו הקולות. בתחילה קלושים ומתלעלעים כבתוך ערפל הנע לעברה, ואחר כך יותר ויותר ברורים.
הקולות התערבבו עם קולות המטות המכים ונשימותיהם הכבדות של הגברים הכהים, והיא השתדלה לסננם ככל יכולתה, לנשמם במהירות אל תוך הגוף הצעיר והמתוח שלה.
המעגל הלך וקטן. הנערה כמעט וויתרה.
פניה היו שמוטות הצידה, הולכות ומאבדות צורתן.
הקולות הרחוקים הפכו עצמם לסלילים דקים של זהב, והחלו לחדור את עורה של הנערה.
מעין רקמת זהב עשו לה, מגן שקוף של חוטים דקים שחדרו בנקבוביות עורה ויצאו מצדה השני.
ואז, ידעה הנערה את התשובה.
היא הפכה את גופה באחת, כדי שפניה יהיו אל מול פני הגברים, וצעקה מחרידה יצאה מפיה.
בתחילה כמו קול של ילדה, שהפך לקולה של הנערה, שהפך לנחל זורם של קולות נשיים של כל הנערות שהיו בתוך גופה שלה, ושמעו את שיחתו של הרוח.
המעגל עצר את תנועתו באחת, המכות פסקו, והגברים הכהים עצמו עיניהם מכוח הקול הנוקב, שביקע את גופם ופילח אותו.
הנערה המשיכה לשאוג, עוטפת אותם בקולה ומשתקת תנועתם.
אט אט פתחו עיניהם בזה אחר זה, אל נוכח השקט החי שהופיע מיד לאחר השאגה.
בתוך המעגל שכבה הנערה, פניה מול פניהם, עיניה עצומות.
היא גלגלה את עיניה שהלכו וגדלו בתוכה, עד שראתה שהפכו לשתי עיניים ענקיות ושקופות, עיני נמר, הרואה מעבר לזמן ומרחב.
התחושה הייתה מוזרה ומוכרת כאחת.
שתי עיניים אלכסוניות ירוקות היו לה, קלות למרות גודלן, שקטות ויציבות.
גופה העצום והחום היה כבד וגמיש באותה המידה, וכפות הנמרה שלה ביקשו להכות על אדמה, בדהירה מהירה כדהירתו של הרוח, ברגע שבא על גופה.
הגברים הכהים ראו זאת גם.
אט אט חזר המעגל וגדל, פותח פתחים גדולים לנמרה הגדולה שהתרוממה מהאדמה בתנועות כבדות וגמישות, הפנתה להם את עורפה החזק, ויצאה בדהירה של סופה נועזת וחרישית, שרק חתולים גדולים יודעים לה, אל אדמה שהלכה ונבלעה תחת כפותיה הכבדות, אל האנשים הרחוקים.