אהבה עיוורת
החדר לא היה גדול, ועמדו בו אך שולחן ומיטה.
הנערה הייתה יפה במיוחד, ואף האיש היה כזה.
הם עמדו זה מול זו, האיש נע לעברה, פניו השתנו.
היא ידעה כי היא מיועדת לו, ולמרות שהיה מבוגר ממנה בהרבה, ידעה כי חושניותו עימו, ומגע ידיו רך ומלטף.
זרותם נכרה היטב על פניהם, ושניהם נעו בחדר בתנודות קטנות, רומזות וחודרות.
היא הבחינה שעיניו כחולות שקופות, כאלה שלא ראתה מעולם.
היא אהבה את עיניו מיד, אופן הילוכו, תנועת גופו לעברה.
הם התיישבו זה ליד זו על המיטה, השולחן לפניהם.
אז הוציא האיש אלבום שהיו בו תמונות בשחור לבן, חלקן מצהיבות. ערמות ערמות של תמונות.
הוא הראה לה אותן על פי סדר שרק הוא הכיר.
הוא דיבר בשפה רהוטה ורכה, קולו מלחש, עוטף את כולה, ומגיע חרישית אל אוזניה.
דיבורו נמשך, והנערה הקשיבה רוב קשב.
הוא ספר לה על חייו השופעים, על אנשים שמעולם לא פגשה, וידעה כי לא תכירם.
האיש היה זר בעולם.
הוא הראה לה מקומות רחוקים, נופים זרים של ארצות הצבועות בצבעים שמעולם לא ראתה כמותם.
היא ידעה כי חיכה לה כל חייו, ידעה שנשא דמותה בלבו בכל הרגעים שכעת הראה לה.
היא חשה את צערו על העדרה מתוך תמונותיו.
המעט שיכלה לעשות היה להקשיב, ועוד להקשיב, סופגת בעיניה את המראות, שומעת את הקולות, ומצפינה אותם עמוק בליבה.
וכשכילה להראות לה את התמונות כולן, פנה לעברה, ובאחת טמן ראשו בתוך בטנה, וקרא אל רחמה: " אני רוצה אהבה עיוורת! " ופרץ בבכי.
ברוך עצום הרימה אליה את פניו.
הן היו שטופות דמעות, עיניו הכחולות שקופות לחלוטין.
"למה?" שאלה נדהמת.
והוא ענה: " כי אני עיוור ".
גל של שמחה שטף את כל כולה.
היא אמצה אותו אל פיה, ליבה, בטנה, וידעה, כי אהבתם שלמה.